מסר לימים של מלחמה

בעקבות המצב במדינה שלנו, חשוב לי לומר משהו.

אז נתחיל מהמסר

כל מה שאתם מרגישים זה בסדר.

ממש חשוב שניתן לעצמנו להרגיש את הרגשות שלנו כמו שהם.

כואבים ומאתגרים אשר יהיו.

כשאנחנו נותנים לעצמנו להרגיש אנחנו גם נותנים לרגש להשתחרר ולא להישאר תקוע במערכת הרגשית שלנו.

כמו מים בנחל.

המים זה הרגש, הנחל זה אנחנו. המים זורמים, משנים צורה, עוצמה, אבל הם זורמים.

מנגנוני הגנה זה מה שקורה לנו הרבה פעמים כשיש רגשות שקשה לנו להכיל/ שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם.

מנגנוני הגנה יכולים להיות מהקלים למורכבים יותר.

הדחקות, התמכרויות מכל הסוגים, מחשבות טורדניות, התקפי חרדה, הפרעות אכילה, הם כולם מנגנוני הגנה.

אני יודעת את זה כי למדתי את זה.

למדתי את זה בגוף ובנפש שלי מה קורה כשלא נותנים לרגשות האמיתיים שלנו מקום.

הייתי ילדה ונערה שלימדה את עצמה עם הזמן לוותר על הביטוי של הרגש החוצה כי האמנתי שזה יותר מידי, או שאני מכבידה על האנשים שקרובים אליי.

אז אם גם אתם מרגישים ככה, אז אני רק רוצה לומר שמה שאתם מרגישים הוא לעולם לא יותר מידי, ולעולם אל תתנצלו על זה.

המצב במדינה שלנו לצערי יכול להוליד לא מעט הפרעות אכילה, התמכרויות ומנגנוני הגנה נוספים.

ביחד עם זה, גם מחלות פיזיות. (היום כבר יודעים שיש הקשר ישיר בין הגוף והנפש)

אבל לכל זה יש תרופה אחת

והיא פשוט לתת לעצמנו להרגיש.

זה בדרך כלל בהכרח לא קל, כי זה כואב (בגלל זה נוצרים מנגנוני הגנה)

אבל אם לא נתנגד למה שאנחנו מרגישים, ונקבל את עצמנו כמו שאנחנו, אז לאט לאט נרגיש הקלה ושחרור.

וגם חשוב לזכור שלא משנה כמה רע אנחנו מרגישים זה לא ישאר ככה לנצח

המים בנחל תמיד זורמים והעונות תמיד משתנות, ככה גם אנחנו.